זה קרה אתמול, ב -2 בנובמבר 1917, סוף סוף נשלח המכתב משר החוץ הבריטי, הלורד ארתור ג'יימס בלפור, ללורד הבריטי וולטר רוטשילד. לאחר פרסום ההצהרה כולנו צהלנו ושמחנו ויצאנו במחולות, כל היהודים פשוט שמחו שזה קרה ושיש הצהרה שבריטניה תתמוך בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. מתן ההצהרה היה הישג חסר תקדים של התנועה הציונית: מעצמה עולמית כמו בריטניה הסכימה לפרוש את חסותה על התנועה הציונית ולסייע לה במימוש מטרתה העיקרית.
ההצהרה ניתנה בעקבות הצעתם של ד"ר חיים ויצמן ונחום סוקולוב לממשלת בריטניה להצהרה מדינית שרואה בארץ ישראל את ביתו הלאומי של העם היהודי. שר החוץ הבריטי ארתור ג'יימס בלפור (חובב תנ"ך) וראש הממשלה דיוויד לויד ג'ורג' (שייצג כבר בעבר את הסתדרות הציונית כעורך דין) ראו בעין יפה את ההצהרה מטעמים אסטרטגיים ודתיים, והאמינו כי "שיבתם של היהודים לציון היא מאורע היסטורי".
ההצהרה מבחינת הציונות היא פריצת דרך היסטורית. חלקנו אפילו משווים את ההצהרה להצהרת כורש.
אך למרות השמחה הרבה ישנו גם חשש לתגובת הערבים. ערביי ארץ ישראל קיבלו אותה באיבה גלויה, ובתגובה אף איימו במהומות דמים, אך האמיר פייסל הראשון (אחד מהמנהיגים הערבים הבולטים באותה תקופה), קיבל אותה בשמחה והסכים לה, בתנאי שיוגשמו במקביל השאיפות הלאומיות הערביות במלואן.
לאור כל ההתנגדויות מותנה וסויגה ההצהרה ובעצתו של ד"ר ויצמן היא נשלחה אל הלורד וולטר רוטשילד, נשיא ההסתדרות הציונית בבריטניה. את מילות ההצהרה אני בחיים לא אשכח:
ההצהרה ניתנה בעקבות הצעתם של ד"ר חיים ויצמן ונחום סוקולוב לממשלת בריטניה להצהרה מדינית שרואה בארץ ישראל את ביתו הלאומי של העם היהודי. שר החוץ הבריטי ארתור ג'יימס בלפור (חובב תנ"ך) וראש הממשלה דיוויד לויד ג'ורג' (שייצג כבר בעבר את הסתדרות הציונית כעורך דין) ראו בעין יפה את ההצהרה מטעמים אסטרטגיים ודתיים, והאמינו כי "שיבתם של היהודים לציון היא מאורע היסטורי".
ההצהרה מבחינת הציונות היא פריצת דרך היסטורית. חלקנו אפילו משווים את ההצהרה להצהרת כורש.
אך למרות השמחה הרבה ישנו גם חשש לתגובת הערבים. ערביי ארץ ישראל קיבלו אותה באיבה גלויה, ובתגובה אף איימו במהומות דמים, אך האמיר פייסל הראשון (אחד מהמנהיגים הערבים הבולטים באותה תקופה), קיבל אותה בשמחה והסכים לה, בתנאי שיוגשמו במקביל השאיפות הלאומיות הערביות במלואן.
לאור כל ההתנגדויות מותנה וסויגה ההצהרה ובעצתו של ד"ר ויצמן היא נשלחה אל הלורד וולטר רוטשילד, נשיא ההסתדרות הציונית בבריטניה. את מילות ההצהרה אני בחיים לא אשכח:
דניאל, לדעתי עבודתך על הצהרת בלפור יפה מאוד, אהבתי שהדגשת את השמחה שהייתה במקום לאחר פרסום ההצהרה וגם את החשש לתגובת הערבים שחיו בארץ ישראל ,זה גרם לי להאמין שהיית נוכחת באירוע. בנוסף אהבתי את תמונת ההצהרה אשר גרמה לי להבין וללמוד לעומק יותר על המאורע.
השבמחקדניאל,
השבמחקעבודתך מעניינת. תיארת את הרקע להצהרת בלפור וזה עזר מאוד להבין את האירוע. אהבתי שתיארת את שמחתם של היהודים ואת החשש מתגובת הערבים. ניתן לראות בדיווחך שהבנת והעמקת בחומר.