2 בנובמבר 1917- הצהרת בלפור

הצהרת בלפור

היום ה2 בנובמבר 1917, סוף סוף התפרסמה הצהרת בלפור, בה הצהירו הבריטים על תמיכתם בהקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל. זאת פריצת דרך היסטורית, כולם סביבי שמחים כל כך,זהו ממש יום חג לעם היהודי!

הצהרת בלפור היא כינוי למסמך שנחתם היום בידי שר החוץ הבריטי, הלורד ארתור ג'יימס בלפור, שלפיו בריטניה תתמוך בהקמת בית לאומי לעמנו בארץ ישראל, ההצהרה היא הישג עצום בשבילנו,בשביל התנועה הציונית- מעצמה עולמית הסכימה לסייע לנו במימוש מטרתנו העיקרית.

ביולי 1917 הגישו ד"ר חיים ויצמן ונחום סוקולוב לממשלת בריטניה הצעה להצהרה מדינית, שרואה בארץ ישראל את ביתנו הלאומי ומכירה בזכותנו לבנות את חיינו הלאומיים בה. שר החוץ הבריטי,בלפור, שהיה חובב תנ"ך, וראש הממשלה דיוויד לויד ג'ורג' (שייצג כעורך דין את ההסתדרות הציונית בשנת 1903), ראו בעין יפה את ההצהרה מטעמים אסטרטגיים ודתיים. להם נוספו שרים נוספים ומדינאים בכירים שהתקרבו לרעיון הציוני.

לצערנו פעלו כנגדנו כוחות אנטי-ציוניים שונים: בריטים שחששו לקלקל הקשר עם הערבים, או שראו ברעיון של הקמת מדינה יהודית פנטזיה פרועה, ויהודים, בני המעמד הגבוה, שחלקם ראו עצמם אנגלים בני דת משה, שחששו למעמדם- זוהי בושה לעם היהודי שישנם יהודים, בשר מבשרנו, המתנגדים לרעיון שאנחנו פועלים ושואפים להגיע אליו שנים!
אבל אני אשאיר את הכעסים בצד כי היום זהו יום שמחה לעולם היהודי!

רוזה פארקס מחוללת מהפכה

היום ה-1 בדצמבר 1955, מונטגומרי, אלבמה, אני יושבת באוטובוס, כמובן בחלקו הקדמי, מחכה שהוא יגיע לתחנה שלי. האוטובוס מתחיל להתמלא, צפוף כאן. איש לבן נכנס ואין לו מקום אז הוא הולך לחלק האחורי ומצווה על אישה שחורה מאחור לקום. היא ניראת עייפה, אחרי יום ארוך, היא לא קמה, היא עומדת על שלה למרות החוק שאוסר זאת. האוטובוס עצר, הנהג מתקדם למקומה, שואל אותה אם היא מתכוונת לעמוד, היא משיבה לו בשלילה, והוא עונה לה שאין לו ברירה ולפי החוק הוא חייב לעצור אותה והיא עונה לו עשה זאת.

כבר עברו מספר ימים, העיתונים מלאים כתבות, לאישה קוראים רוזה פארקס ומסתבר שהיא נאסרה, עמדה למשפט והורשעה בהפרת הסדר הציבורי. בתגובה החרימו השחורים, ובהם מוביל החרם הכומר מרטין לותר קינג, את שירות האוטובוסים וכתוצאה מכך חברת האוטובוסים ביטלה את מדיניות ההפרדה הגזעית שלה.

היום ה-13 בנובמבר ולאחר ערעור על הרשעתה של פארקס, הכריעו השופטים כי ההפרדה הגזעית באוטובוסים נוגדת את חוקת ארצות הברית. 

רוזה פארקס לצידו של מרטין לותר קינג
בעצרת מחאה במונטגומרי

מעצרה של רוזה פארקס

נפילת חומת ברלין 9.11.1989

ערב ה- 9 בנובמבר 1989, אנו יושבים מסביב לרדיו הקטן, ומקשיבים לדובר הוועד המרכזי, גינטר שבובסקי: "יציאה של קבע תתאפשר דרך כל מעברי הגבול של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (גרמניה המזרחית) לרפובליקה הפדרלית הגרמנית (גרמניה המערבית) לברלין." סוף סוף, אחרי כל ההפגנות, התפטרות הממשלה וההגירה הגדולה, יהיה אפשר סוף סוף לעזוב לצד המערבי ללא שום תנאים. רק רגע, שבובסקי בדיוק אמר שההחלטה תקפה מרגע שהתקבלה. זאת אומרת שאפשר לעזוב עכשיו, ללא דחייה.

 אנחנו יוצאים החוצה ומתחילים לרוץ לעבר המעבר ברחוב בורנהולמר, ונראה שאנחנו לא היחידים שעושים זאת. לקראת התור להחתמת דרכונים, אני מתחיל לשים לב שיש עוד אנשים באזור, והרבה מאוד אנשים שמנסים לעבור לצד השני של החומה. אני נדחף קדימה ביחד עם כולם, מנסה להתקדם קדימה, צועק לכולם לצאת קדימה ודוחף. תוך כדי אני מסתכל סביבי ורואה אלפי אנשים מסתערים לעבר המעבר, עד שב 23:30 הדפנו את השומרים המעטים שניסו לעצור את כולנו, וחדרנו לתוך ברלין המערבית בלי שאף אחד יירה עלינו או ינסה לעצור אותנו. 

בתוך שעה נפתחו כל המעברים, ועוד מאות אלפי אנשים עברו לשטח ברלין המערבית כאילו אין חומה ומעולם לא הייתה. חומת ברלין נפלה.

מהפכת אוקטובר

 

25.10.1917

 

יומני היקר,

 

אני נמצאת כרגע בפטרוגרד  בירת רוסיה, בבית דודתי מריה  ולמרות שאני לא יודעת הרבה על כיצד מתנהלים החיים בעיר

 הזאת אני די בטוחה שמשהו לא קשורה.  לכן החלטתי לשאול את דוד שלי פאבל מה קורה כאן. הוא הסביר שכל זה התחיל

בגלל סדרה של אירועים,שבעקבותיהם פסק שלטון הצארים בן חמש מאות השנים ולכן הוקמה ממשלה זמנית שבראשה עמד

אלכסנדר קרנסקי, ושהבולשיביקים (מפלגה) ובראשם לנין החליטו לנצל את חולשתה של הממשלה החדשה ולתפוס את השלטון , וברגעים אלו ממש, ביחד עם המפכנים הקומוניסטים והסוצאליסטים הם תופסים את המבנים העיקריים של הממשלה הזמנית ואת ארמון החורף,(ששימש כמפקדה של הממשלה הזמנית). כמובן שמיד רצתי אל החלון, הרי שהבית של דודתי נמצא מול אחד הבנינים האלו , ואכן ראיתי ברחוב הרבה אנשים, כנראה הבולשיביקים (לפי מה שדוד שלי אמר לי) נכנסים למבנה של הממשלה הזמנית (למרבה הפלא ללא התנגדות רבה מצדם של אלו שנמצאים בבניין). מאוחר יותר שמענו שגם כל הבניינים האחרים וגם ארמון החורף עכשיו בידי הבולשיביקים ,שלא נתקלו בהתנגדות רבה מדי כאשר ניסו לתפוס את הבניינים האלו ושהיו רק שני הרוגים וחמישה פצועים (אני שמחה שלא היו הרבה נפגעים ). בעקבות ההתקוממות הזאת השתנה אופיה של המהפכה מליברלית לסוציאליסטית , ובמקום הממשלה הזמנית הוקמה ממשלה חדשה בשם "מועצת הקומיסרים העממיים" שבראשה עמד ולדימר לנין.

 

כיבוש ארמון החורף

 

 

סרטון על המהפכהה בולשוביקית

בכל מקרה אני כבר כל כך רוצה לחזור הביתה ולספר על כל מה שקרה להורים ולחברים שלי,

 

סשה



ולדימר לנין

 

 

 

נרקיס לפלר - המצאת הטלוויזיה

           אירוע המצאת הטלוויזיה 

חלום שהתגשם! השנה היא 1923 , אנגליה.

בבית מלאכה קטן בעיר הייסטינגס , במצב בריאותי רופף , בונה מהנדס האלקטרוניקה מגלזגו, ג'ון לוגי ביירד, את מקלט הטלוויזיה הראשון שלו, כאשר המרכיבים הם ( לא יאומן ): זוג מספריים, מחטי תפירה, פנסי אופניים, ארגז כובעים ישן, קופסאות תה מעץ ודבק ווקס שקנה .

שנה לאחר מכן כמעט התחשמל למוות כאשר הדגים בפני הרדיו טיימס טלוויזיה ששידרה צלליות נעות.

הפנים הראשונות של אדם ששודרו במסך היו של שכנו של ביירד שעקר לסוהו בלונדון לאחר תאונת ההתחשמלות .

כעבור שנתיים מאז שודרו פני אדם לראשונה בטלוויזיה המתפתחת של ביירד- ביירד מעביר לראשונה בעזרת קו טלפון שידור טלוויזיה מלונדון לגלזגו , מרחק העולה על 700 ק"מ, ומאפיל בכך על הישגיה של חברת AT&T  , ששידרה באפריל אותה שנה למרחק 362 ק"מ מהעיר ניו יורק.

המתח גואה כאשר בשנת 1928 , כעבור שנה, מועבר ע"י ביירד השידור הטרנס אטלנטי הראשון ברשת הטלוויזיה הבריטית ה BBC.

עוברות שלש שנים , השנה היא 1931, ואנו צופים בהתרגשות בשידור החי הראשון של הטלוויזיה.

 עוברות חמש שנים ואנחנו עדים לקטיעתה של הפקת סרט לאחר ששה חודשי עבודה עקב שריפה שפרצה באולפני ביירד : הBBC  מבינים שציוד הצילום המסורבל של ביירד הוא שגרם לכך , ומה הפלא ? הוא היה מורכב ממכלים , צינורות וכבלים מסועפים.

השריפה שפרצה באולפני ביירד פוגעת קשות בהמשך פעילות החברה הנאלצת להתחרות מול חברות אחרות התופסות תאוצה על אף תרומתו של ביירד לפיתוח הטלוויזיה האלקטרונית שהותירה מאחור את המערכות המסורבלות והישנות.

 מלחמת העולם השנייה פורצת,  אולם הדבר אינו פוגם בתאוצת הפיתוח של הטלוויזיה ע"י אולפני ביירד- הטלוויזיה הצבעונית הראשונה מוצגת:  ביירד השתמש  בשפופרת קרן קתודית עם דיסק מסנני צבע. שיטה שהועתקה ע" הCBS  בארה"ב.

עוברות שנתיים , ואנו מקבלים את הטלוויזיה התלת ממדית הראשונה.

ג'ון לוגי בירד עוזב את העולם  ביוני 1946 בעקבות שבץ , ומותיר אותנו פעורי פה נוכח תרומתו לאנושות שהיא גם החשובה בהמצאותיו : הטלוויזיה הצבעונית התלת ממדית.

 

                                                           המצאתה של הטלוויזיה

הנחיתה על הירח!

שלום, כאן דוד מילשטיין מדווח ממטה המשימה
היום אספר על המסע אנושי הראשון שבו אדם דרך על הירח,
הכל התחיל ב16 ליולי 1969 במשטח המראה 39 במרכז החלל הקנדי פלורידה עם ההמראה של החללית אפולו 11 על גבי הטיל סטורן 5 , בחללית נמצאים ניל ארמסטרונג-מפקד המשימה, מייקל קולינס-טייס תא הפיקוד ובאז אולדרין-טייס נחתת הירח.
החללית שוגרה!
מישהו צעק מצידו השני של החדר: החללית נכנסה למסלול סביב כדור הארץ ועכשיו היא יצאה למסלול אל הירח, הייתה שמחה גדולה אך עם זאת מתח גדול האם יצליחו לנחות על הירח.
אחרי שלושה ימים מותחי עצבים ב 19 ביולי נכנסה החללית למסלול סביב הירח ולאחר  24 שעות התכננו לנחיתה.
רכב הנחיתה נפרד מהחללית עם ארמסטרונג ואולדרין בתוכו, כהכנה לנחיתה.
כעת ניתן לחתוך את המתח בסכין רכב הנחיתה מתחיל בהתקרבות לקרקע אך מה זה מה קרה?! נראה שמחשב ההנחייה עומד לקרוס מרוב עומס יתר. אנשים בוכים ונלחצים והתחילו שיקולים לבטל את הנחיתה המתוכננת אך בסוף לא.
ארמסטרונג מתקשה למצוא מקום נחיתה ראוי והדלק מתחיל להיגמר, לארמסטרונג נשאר דלק ל 20 שניות בלבד אבל בשעה 16:18 שעון קיץ מזרח ארצות הברית נוחתת החללית על הירח, ניל ארמסטרונג מדווח: "Houston, Tranquility Base here. The Eagle has landed". ובתרגום לעברית: "יוסטון, כאן בסיס השלווה. הנשר נחת".
ועכשיו הרגע שכולנו ציפינו לו בשעה 22:56 יורד ארמסטרונג לירח ומניח נעל אסטרונאוטים מגושמת על אדמת הירח ואומר את המשפט המפורסם: "צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות" (שכמובן הוכן לו על ידי נאס"א) ואחריו אולדרין עם מצלמת טלויזיה שמשדרת לכל העולם בשידור חי.





למחרת הם עזבו את הירח עם 22 קג של אדמת ואבני ירח.

הם נחתו בעזרת מצנחים באוקיינוס השקט מדרום מערב להוואי, ב־24 ביולי ובכך נגמרה משימתם.

אלה היו ה8 ימים, 3 שעות ,18 דקות ו-35 שניות הכי מורטי עצבים ומשמחים בחיי.
נתראה כשאחזור , דוד מילשטיין.

היום ה- 28/06/1914 נרצחו ביריות  בסראייבו, בירת בוסניה והרצגובינה, הארכי דוכס פרנץ פרדיננד מאוסטריה, יורש העצר האוסטרו הונגרי ואשתו סופי ע"י גברילו פרינציפ. גברילו פרינציפ היה תושב סרבי שהיה חבר בקבוצת היד השחורה ובוסניה הצעירה אשר שמה לה למטרה לאחד את אזור יגוסלביה. הרצח היווה את הניצוץ שהצית את הניצוץ שהצית את העימות במלחמת העולם הראשונה ומצוין כאות הפתיחה למלחמה זו. הרצח בסראייבו מכונה לעתים הירייה שנשמעה ברחבי העולם. 

בשעה עשר בבוקר לפני שנרצחו יצא פרנץ פרדיננד, אשתו ופמלייתם מן המחנה הצבאי פילפוביץ', שם סקרו את הכוחות. מזג האוויר היה יפה באותו בוקר וקהל רב עמד לאורך הרחובות לקבל את פניהם. השיירה הייתה מורכבת משבעה כלי רכב, בהם נסעו: המושל הכלכלי של בוסניה, ראש העיר סראייבו, מפקד משטרת סראייבו ומכובדים נוספים.

הארכי דוכס ואשתו, יחד עם המושל הכללי ושומר הראש של הארכידוכס, נסעו ברכב השלישי בשיירה. 

בשעה 10:15 השיירה חלפה על פני החבר הראשון בקבוצת המתנקשים, מוחמד מחמדבשיץ, הוא עמד וצפה בהם אך לא ירה. מאוחר יותר טען כי לא הצליח למצוא זווית ירי נוחה ולכן החליט שלא לירות מחשש לסיכון המשימה. 

החבר השני בקבוצה נדליצ'קו צ'ברינוביץ', זרק פצצה אל עבר מכוניתו של פרנץ פרדיננד, אבל החטיא. הפצצה הרסה את המכונית הרביעית בשיירה ופצעה קשות את נוסעיה. מיד אחר כך בלע צ'ברינוביץ' גלולת ציאניד (תרכובת כימית רעילה) וקפץ לנהר הרדוד מיליאקה על מנת להתאבד. השיירה האיצה אל עבר בניין העירייה.

זמן קצר אחר כך משתה המשטרה מן הנהר את צ'ברינוביץ' והוא הוכה קשות בידי ההמון בטרם נלקח למעצר. גלולת הציאניד שבלע הייתה כנראה ישנה או במינון נמוך מידי כדי להמיתו, והוא כשל בנסיונו להתאבד. עומקו של הנהר, במקום בו נמצא, היה כ- 10 ס"מ ולכן לא טבע. חלק משאר המתנקשים, מתוך הנחה שהארכי דוכס נהרג, או אולי רק מפחד, עזבו את המקום.

אנשי השלטון והארכי דוכס החלו לדון בדרכי ההגנה מפני נסיון התנקשות נוסף. לבסוף החליטו להוסיף איש ביטחון. כאשר סיימו יורש העצר יוצאין מבניין העיירייה וניכנסו למכונית. המכונית חלפה על פני חנות וגברילו פרינציפ מתבונן במכוניתו ושולף את ההקדח וירה 2 יריות, הירייה הראשונה פגעה באשתו והשנייה פגעה ביורש העצר. 

המכונית בה ישבו הארכי דוכס ואשתו בזמן שנרצחו