היום ה-1 בדצמבר 1955, מונטגומרי,
אלבמה, אני יושבת באוטובוס, כמובן בחלקו הקדמי, מחכה שהוא יגיע לתחנה שלי. האוטובוס
מתחיל להתמלא, צפוף כאן. איש לבן נכנס ואין לו מקום אז הוא הולך לחלק האחורי ומצווה על אישה
שחורה מאחור לקום. היא ניראת עייפה, אחרי יום ארוך, היא לא קמה, היא עומדת על שלה
למרות החוק שאוסר זאת. האוטובוס עצר, הנהג מתקדם למקומה, שואל אותה אם היא מתכוונת
לעמוד, היא משיבה לו בשלילה, והוא עונה לה שאין לו ברירה ולפי החוק הוא חייב לעצור
אותה והיא עונה לו עשה זאת.
כבר עברו מספר ימים, העיתונים מלאים כתבות, לאישה קוראים רוזה פארקס ומסתבר שהיא נאסרה, עמדה למשפט והורשעה בהפרת הסדר הציבורי. בתגובה החרימו השחורים, ובהם מוביל החרם הכומר מרטין לותר קינג, את שירות האוטובוסים וכתוצאה מכך חברת האוטובוסים ביטלה את מדיניות ההפרדה הגזעית שלה.
היום ה-13 בנובמבר ולאחר ערעור על הרשעתה של פארקס, הכריעו השופטים כי ההפרדה הגזעית באוטובוסים נוגדת את חוקת ארצות הברית.
 |
| רוזה פארקס לצידו של מרטין לותר קינג בעצרת מחאה במונטגומרי |
 |
| מעצרה של רוזה פארקס |
דניאל, אהבתי את הדיווח שלך כמי שמתסתכלת מהצד וגם את התיאור שלך למקרה. אני חושבת שיכלת לפרט קצת יותר או להוסיף סרטון להמחשה:)
השבמחקדניאל, אהבתי שסיפרת על המקרה מנקודת מבט כאילו שהיית את בתוך האוטובוס עצמו. נתת הרגשה שהמעצר שלה באמת גרם לעניין רב בציבור. למדתי שהמקרה היחסית קל הזה גרם לשינוי גדול בחוקת ארצות הברית, ושהוא השפיע על ההתנגדות של השחורים נגד הגזענות במדינה.
השבמחקדניאל ניסנוב,
השבמחקאהבתי את הפוסט במיוחד אהבתי את הקטע שסיפרת בו שהיית באוטובוס ממש הייתה ברגשה כיאלו את, עצמך נמצאת שם! לדעתי היה אפשר להוסיף סרטון שמסביר בקצרה על המהפכה שהייתה באמריקה עם ה"שחורים".